האגדה המופרכת על הכסף הקטארי: איך בנה חמאס את עוצמתו הצבאית?

אחת הרעות החולות בשיח הציבורי בישראל היא העוצמה הבלתי נתפסת שבה מופצים כזבים חסרי שחר, כאשר הם משרתים את האג'נדה הפוליטית של אחד מהצדדים הפוליטיים. החשיבה הקבוצתית החד צדדית (כאילו איננו עוסקים בחיי האומה וגורלה אלא בוויכוח של אוהדים ניצים על רקע משחק כדורגל בליגה ג') מביאה ציבורים רחבים בישראל להצדיק תמיד את עמדות המחנה שבו הם חברים. רבים רואים עוולות רק בקרב המחנה היריב ועוצמים עיניים נוכח העוולות של המחנה שלהם.

כפי שאיש יהודי חכם אמר לפני אלפיים שנה שיש אנשים המסננים את היתוש בעודם בולעים את הגמל. ואם לא די לנו בעיוורון הסלקטיבי אזי האלימות המילולית הנפוצה במקומותינו מופנית תדיר כלפי מי שחושב אחרת ממך, והיא מלווה בחוסר רצון להתמודד עם טענות לגופו של עניין ונטייה כמעט אוטומטית להגיב לגופו של אדם. אלימות המחזקת את השיח הרדוד והכוזב ומונעת את היכולת לנהל דיון ענייני בין דעות שונות. כאילו לא למדנו מאומה מהאסון של השביעי באוקטובר ואיננו זוכרים כי מרבה דעות מרבה חוכמה. 

אחת האגדות הכי מופרכות היא שראש הממשלה נתניהו בנה את החמאס דרך כספי ממשלת קטאר שהועברו באישור ממשלות ישראל בעשור האחרון. נתניהו אחראי לחוליים רבים במדינתנו אך פרשת הכסף הקטארי היא יתוש שמטעמים פוליטיים נופח לגמל. 

יצוין, כי הסיוע שהעבירו ממשלות העולם לעזה בעשור האחרון הגיע לכשלושה מיליארד דולר בשנה. רק כארבעה אחוזים מסך  זה הגיעו במזוודות הכסף הקטארי. ארבעה אחוזים בלבד. מעבר לכספי הסיוע הגיע סיוע איראני לא חוקי בהיקף לא ידוע אך ברור כי הוא עולה בהרבה על הסיוע הקטארי.

מעבר לכך, חמאס שלט שליטה אזרחית (ולא רק צבאית) ברצועת עזה ולכן יכול היה לגבות כספים שונים מהפעילות האזרחית בעזה (או לקחת חלק מהסחורות שעברו בלי לשלם עבורם) כמו למשל מיסוי מיוחד מהפועלים העזתיים שעבדו בישראל, מהסחורות שנמכרות ברצועה וכמובן מפעילות ההברחות ומהעוברים במעבר רפיח. ולבסוף, כמי ששלט ברצועה הוא יכול היה להעסיק פועלים בבניית מנהרות תוך תשלום נמוך או ללא תשלום כלל. סביר אפוא כי השיעור של הכסף הקטארי מכלל המשאבים שעמדו לרשות חמאס הוא אפוא כאחוז אחד עד שניים בלבד. אחוז או שניים אליהם הופנה מאה אחוזים מהדיון כיצד בנה חמאס את עוצמתו הצבאית? 

ראש הממשלה נתניהו אמנם נכשל ונושא באחריות לכישלון הקולוסאלי ולאסון הנורא של השביעי באוקטובר. אך הוא לא היחיד שנושא באחריות. כל ראשי מערכת הביטחון בעשור האחרון (כולל כמובן בני גנץ וגדי אייזנקוט וכן אביגדור ליברמן שכיהן שנים רבות כחבר הקבינט בתפקידיו כשר החוץ וכשר הביטחון) שותפים באחריות. כל מי שנטל חלק בתכנון מערך ההגנה על הגבול והיערכות הכוחות בשגרה שם. כל מי שנטל חלק בכישלון המודיעיני. וכן כל מי שנטל חלק בחוסר הצמיחה של המשק בעשור ומחצה האחרונים שגרם לכך ששיעור ההוצאה הביטחונית בתוצר נאלץ לרדת משבעה אחוזים מההכנסה הלאומית לחמישה בלבד תוך פתיחת פער של ארבעים מיליארד שקל בשנה בתקציב הביטחון. נתניהו אינו היחיד שנושא באחריות אך הוא האחראי הראשי מאחר והוא זה שעמד בראש המערכת הכושלת הזו. 

אולם, לא יתכן שכת הפנאטים הרואה בנתניהו אחראי יחיד לכל מה שזז (כולל העוולות הכלכליות בעשור ומחצה האחרונים להם שותפים מלאים גם לפיד, בנט וליברמן שכיהנו כשרי האוצר והכלכלה) לא תאפשר דיון אמיתי של מה צריך לשנות. ההפצה האגרסיבית של כזבים חסרי שחר והעיסוק האובססיבי אך ורק בנתניהו נועד להסתיר את  חלקו של המחנה האחר  בנטל האחריות למצב המדינה. כל עוד נמשיך לעסוק בכזבים לא נוכל לעסוק באמת ולהתחיל לתקן את כל שורת הדברים הארוכה שיש לתקן במדינה שלנו.

• פורסם לראשונה באתר איס, ספטמבר 2024